<h1>ארחות חיים דין צדקה סימן ב'</h1>
<h2>דף ח:</h2>
כתב הר"ם במז"ל פדיון שבויים קודם לפרנסת עניים ולכסותן. ואין מצוה גדולה מפדיון שבויים שהשבוי עומד בסכנה ממות וחרב ורעב. והמעלים עיניו מפדיון שבויים עובר בלא תאמץ ובלא תעמוד על דם רעך ובלא ירדנו בפרך ובעשה דפתוח תפתח וכן מן וחי אחיך עמך וכן מן ואהבת לרעך. ומצוה להציל לקוחים למות והרבה דברים כאלו ואין לך מצוה גדולה מפדיון שבוים ע"כ. ובפ"ק דבבא בתרא (ג' ע"ב) מוכיח כי אנשי העיר שגבו מעות לקנות ב"ה ובא להם דבר מצוה מוציאין בו את המעות ואם קנו בהם אבנים לקורות לא ימכרו אותן לדבר מצוה כי אם לפדיון שבויים שאע"פ שהביאו הלבנים וגזרו האבנים ופסלו הקורות והתקינו את הכל לבנין מוכרין את הכל לפדיון שבויים בלבד אבל בנו וגמרו לא ימכרו בה אלא יגבו לפדיון מן הצבור.
